Books Abraham Regelson ABRAHAM REGELSON
אברהם רגלסון
דף הבית | ביוגרפיה | יצירות | ביקורת | "בית הוריי" | צור קשר | "מסע הבובות"
על שירה לאברהם רגלסון
הדאר / כ"ו באייר, תשל"א, 21 למאי, 1971
מאת קלמן בכרך

ב"מאזנים" גליון טבת תשל"א, נדפסה פואימה ארוכה מאת אברהם רגלסון: "שני ברבורים ונהר". הפואימה, דוגמת האידיליות של שאול טשרניחובסקי, משתרעת על עשרה עמודים בשורות ארוכות בלתי חרוזות, חוץ משתים עשרה שורות הבאות בחרוזים.

פואימה זו יש בה תוכן, והעלילה מובנת והגיונית. לפי עניות דעתי ראוייה היא שיעריכוה מבקרים ויודעי שירה. ההערות הנתונות בזה נוגעות בשני דברים חיצוניים בלבד (א) הסגנון המקראי (ב) האליטרציה.

הסגנון המקראי. תוכן הפואימה אינו יהודי. האישים הפועלים בה הם אירים ומקום העלילה ארץ אירלנד. בכל זאת כתב רגלסון את שירתו בסגנון המקרא.

טשרניחובסקי, כידוע כתב באידיליות שלו על נושאים יהודיים, "פסח מדוכים", "הרוגי טרמוניא", "מים שלנו", "דברי הבחור", "עמא דדהבא", "חתונתה של אלקה" ועוד ועוד: אלא שסגנונו הוא ברובו משנתי. אמנם גם הוא תפש בלשון המקרא מפעם לפעם. למשל:

"אפס לפעמים, לעתים רחוקות יגונב אליך שמץ מנהו..." ("סבא מפליג לאודיסא").

או באותה שירה:
"ואחר קציר חטים, בחורף אשר אז נערמות עליו ערמות ערמות מבחר קישואי הארץ..."

אולם הלאה באותה שירה הוא מפליג ללשון המשנתית החביבה עליו באידיליות ואומר:

"...וכיון שהיה מתרחק,
התחיל גם מפליג בנהר, וכיון שהפליג
בנהר הלך והתקין לו סירה...
והיו נהירות לו צולות הנהר...
בטל לא ישב מעולם, שקע בהירהורים ודג לו".

בשירתו של רגלסון בולטת המקראיות. אמנם גם הוא משתמש במלים משנתיות. אולם אלה הן בודדות. מבנה המשפט וצביונו כולו תנ"כי. הוא פותח את הפואימה בדברים אלה:

"בבקתת חמר שכורה... מעונה דלה, סכך-קש ממעל, וסיד מתקלף בפנים... (המשורר) לילה על יצועו נח".

בקתה- מלה תלמודית, מעונה- מקראית, סכך-קש- תלמודית. אולם מיד הוא עובר לשורות שלמות של מקרא:
"... שם שם לו משרה לשוטט בכפרים ונאות מרעה... חכמת לא מספר להן...

אין קצה לשנותיהן ויופין בל יתבלה- וילדה אסופות אשר יקר חינה עולה על כל חמדות מונו לבנות תמותה..."

הלאה הוא אומר: "ויתברך בנפשו לאמר: מה שפר חלקי..."
שורה זו כולה מקראית.

ושוב באותה פסקה:
"לוטש לוטשה נשמתי כראי פלדה להענות לכל מאוה, המית וחרדה, קלוט אותם ושקף, והיא אך שלמה, שלווה, בדדה..."

במקום אחר הוא כותב:
"... חשוף לקוער לילה נקוד וברוד במקרצות אור מרובבות".

נקוד וברוד- נקודים וברודים (בראשית).
מרובבות- צאננו... מרובבות (תהילים).

ובעוד מקום:
"בקפיצת עוז נחלק אדם מעל סוס,
והסוס- אביר, והאדם- גבר.
בדיוק כמו שכתוב ב"שמואל": והנער- נער.

או:
"כמסוהרים בני אנוש ידדון, לאומים ימשקו.
שוא כיחשו חכמנים ושנותם, ופיטנים שקיעתם כיבו".

אפשר להביא עוד שורות רבות ופיסקאות שלמות שכולן כתובות בסגנון המקרא. מלים בודדות פה ושם הן תלמודיות, כאמור. ואחדות אפילו מחודשות (בעמוד הראשון מחדש המחבר עצמו מלה: לשתפר, באידיש: איבער-ניצעווען). אולם אין אלה קובעות. הן מתמזגות במבנה המשפט המקראי. סוף סוף קשה להשתחרר מסגנון התנ"ך כשכותבים שירה. כי מנין לנו השירה אם לא מ"אז ישיר", "האזינו השמים ואדברה", "כי מראש צורים אראנו, ומגבעות אשורנו". בתלמוד אין שירה, טשרניחובסקי, בלבד יצר לעצמו סגנון תלמודי בשירת האידליות.

אליטרציה. אחד הסממנים של שירה בכל הלשונות הוא שוויון הצלילים, כלומר החזרה על אות אחת, או אותיות דומות. תכלית הסממן הזה ברורה, לחזק את הרושם עם השמיעה בשעת הקריאה, כי הקריאה היתה תמיד בקול ולא בלחש. ואפילו בימינו, כשאנו קוראים שיר או סיפור בלחש, למעשה אנו שומעים את צלצול המלים.

האליטרציה כבר מצוייה בתנ"ך: "עקודים נקודים וברודים", "פחד ופחת ופח", "צו לצוף צו לצו, קו לקו, קו לקו". או פסוק מלא בישעיה: "ושמתיה למורש קיפוד ואגמי מים, וטאטאתיה במטאטא, השמד, נאם ה' צבאות". האות "מ" משתלטת על כל הפסוק. אותה האות מופיעה גם בפסוק הידוע: "נחמו, נחמו עמי! יאמר אלהיכם". או האות "ב" בפסוק אחר באותו פרק: "יבש חציר, נבל ציץ, כי רוח ה' נשבה בו". או האות "ז" בפסוק אחר: "איש את רעהו יעזרו, ולאחיו יאמר חזק". וכן עוד פסוקים כאלה לרוב.

והרי שורות אחדות בשיר "רזי לילה" לביאליק.
"מדמי רחובות ריקים חדלי אישים,
משקט בתים עומדים מחרישים
כאלמים מקרקעם עד גגותם
ושומרים, סתומי חלון, תעלומתם".

בארבע שורות אלה מופיעה האות "מ" חמש-עשרה פעמים. בלי ספק עשה זאת המשורר בכוונה תחילה.

בסוף אותו שיר הוא שוב מדגיש את המם:
"מתנומת העשבים, ממשק הקמשונים, מפליט, קולות אובדים במרחקים-
מכולם אחוש. אשמע רמזים דקים
לחלומות פלאי, חלומות בלי פתרונים".

האליטרציה בשירו של רגלסון "שני ברבורים ונהר" מרובה ולדעתי מוצלחת מאוד. בסעיפים הבאים אביא מהפואימה שורות שורות שבהן חוזרת אות אחת או אחרת, במקום אחד כל ה"שורקים" ס,ש,ז,צ, במשפט אחד, שהם למעשה כאות אחת.

ש
1) "שם שם לו משרה יום יום לשוטט בכפרים..."
2) "רועי שיר, שכר ודמיונות, ונפשם עול דרך ארץ תשאט".
3) "סרבנית לשריטת רוגז, בלי יצרמנה יצר", ("השורקים").
4) "לא אחת רחשתי ויילחש לי".
5) "ובמשקה שרף שובבו נפשי".
6) "ודשאי אדמה רשפו בריבואות לשמים".
7) "ואיוושת השטף השלו בהשתפשפו".
 
ל
1) "אין קצה לשנותיהן ויופיה בל יתבלה- וילדה..."
2) "לוטש לוטשה נשמתי כראי פלדה להענות לכל מאווה..."
3) "רע לו רק נבלו האמול..."
4) "אכן תבל כולה ככבשן אלכימאים תתמשל".
5) "אבריו לאים מלחץ מחצלת..."
6) "תהום ערפלי עינה כחלב דלוח".
7) "בלחץ כתפים ומחץ צלעות אילצתי גופי להידחק בזחילה".
 
מ
1) "ממלל תמימי עם וזקנות חכמת לא מספר להן".
2) "מזדקר פלג צלם-אדם ממתניו ומעלה".
3) "... אף בודדים לופדי בהאדם ובכרום-ים מהבהבים, מה מוכרים ושמותם מנושים מנו..."
4) "בשיקשוק מציצה מעלה מים בגומות המתגלפות מפעמי מגף מתנעץ ומפרסה שוקענית".
 
ת-ט
1) "תיר ולא תיר ותמה יעטהו: הן פה, בטרקלין הזה פעמים מה כמה שריתי, שהיתי..."
2) "הנבל- זו פריטת עטי המטורפת".
3) "נסתלקה תקרת הטרקלין".
4) "שפי מתגוון כתמתמית, צהבהבית, עד היות הבטן מתחת כולה חיווריינית".
5) "שטיפה, טפיפה, קרטועך.."
 
ק-כ
1) "לקוער לילה נקוד וברוד במקרצות אור מרובבות".
2) "כברת מרחק ממקום שם קיבלוני..."
3) "קור קשת בהתהוות כל ההווים".
4) "לעומת יגיע תמים של גרמי שחק שקל קלוקלות חייו..."

אלה הן דוגמאות אחדות. שורות כאלה ימצא הקורא בפואימה כהנה וכהנה.
הכתבה הבאהחזרה לרשימההכתבה הקודמת