בעקבוד ראיון טלויזיוני בתכנית הבוקר של רבקה מיכאלי, 5.5.05.
הספר
מסע הבובות
לארץ ישראל
נכתב על ידי
אברהם
רגלסון,
ממקימי "דבר
לילדים",
הודפס
לראשונה ב1935.
כל מהדורה
אוירה על ידי
מאייר אחר.
בין המאיירים
היו נחום
גוטמן
(המהדורה
הראשונה),
אריה חצור,
בינה גבירץ,
אריה נבון
ושלומית
אולצ'יק. הדפסת
הספר הופסקה
לפני כ-25 שנה
וכעת שרונה
תל אורן, בתו
של רגלסון,
הוציאה אותו
לאור מחדש.
האיורים
במהדורה זו
נלקחו מאלו
שהופיעו
במהדורות
הקודמות כך
שכל המאיירים
מיוצגים בו.
רגלסון, שכתב
ספרות ושירה
בשפה העברית,
זכה באחרית
ימיו בפרסים
שונים על
תרומתו
לספרות העברית:
פרס ברנר, פרס
ביאליק ופרס
ניומן מטעם
המחלקה
לעברית באוניברסיטת ניו-יורק.
שרונה
תל אורן כיום
בת 74, מתגוררת
בישוב עומר. גידלה
שבעה ילדים,
יש לה 16 נכדים
ונינה אחת.
בעבר ניגנה
כחלילנית
במשך שנים
רבות
בתזמורת ירושלים
(קול ישראל)
אולם לאחר
האסון הנורא
שארע לה, כאשר
שכלה את
בנה בפיגוע
בכביש
החוף בשנת
1978, עקרה את
מגוריה
מירושלים
לעומר.
את ילדותה
המוקדמת
עברה בעיר
ניו יורק
בארה"ב. בשנת
1933בהיותה כבת
שלוש, בעת
שמשפחתה
מנתה 4 בנות
ואמה היתה
בהריון
חמישי, כינס
אביה את כל בני
הבית
והודיע להם
שהם הולכים
לעבור לגור בארץ
ישראל, ולשם
כך על כל אחד
ואחד מהם
לצמצם את
הרכוש שעמו.
שרונה צייתה
לו ומסרה את
בובותיה
לפיליס שכנתה
ומשפחתה
עלתה לארץ
בלעדיהן.
הנסיעה היתה
קשה מאד, הן
מבחינת
ההפלגה עצמה
והן בשל
התלאות
שחוותה
המשפחה
בהגיעה לארץ,
שכללו חבלי
קליטה קשים.
בגלל התנאים
הבריאותיים
הפרימיטיביים
בת"א, הם
התקשו לתפקד
וכאשר הילדים
חלו במלריה,
הם לא זכו
לטיפול תקין.
האח הצעיר
שהיה אז בן
שמונה
חודשים בלבד
נפטר
מהמלריה.
לאחר שלוש
שנים
שבמהלכן האם
הרתה שוב, אחד
מאחיה חלה
והמשפחה שבה
לארה"ב שם
שהו 15 שנה
נוספות אשר
בסופן חזרו
לישראל. אביה
הקדים אותם
מעט ועלה ב 1949
לישראל ועבד
ב"עם עובד"
וב"על
המשמר".
תל
אורן מניחה
שאביה תכנן
לכתוב ספר
אודות הנסיעה,
אולם את
הרעיון
לעשות זאת
דרך עיני
הבובות הוא
כנראה הגה
לאחר שיום
אחד התקבלה
חבילה מארה"ב
שהכילה את
בובותיה של
שרונה. דבר זה
כנראה הצית
את זיק הסיפור
של רגלסון.
החבילה מנתה
את שבע
הבובות
(שושנה,
שולמית, מרים,
לאה, רות
ריבלה
וביתיה) אשר
להן היו שני
"אחים" האחד,
צעצוע מכני
שרקד בעת
מתיחת מפתח
הנעוץ בגבו
ואילו השני
שכונה
בארמית
"מילתא זוטרא"
= דבר של מה
בכך, היה בובת
עץ עגולה שלא
יכלה לשכב.
בספר, מתאר רגלסון
את כל
הרפתקאות
המסע
והקליטה דרך
עיני הבובות,
כאשר הוא
שוזר לסיפור
הדמיוני
חוויות
אמיתיות
שחוותה
המשפחה בעת
הנסיעה.
לדוגמא, אחיה
של שרונה
הגיע יום אחד
לביתם כאשר
הוא רכוב על
גמל, ובדומה
לכך, גם מילתא
זוטרא בספר,
רוכב על גמל.
דוגמא אחרת
היא הסצנה בה
הבובות
כלואות במכס
ואף במציאות,
הבובות
נותרו במכס
ולא יכלו
לצאת לחופשי
ולפגוש את
"שרונה אמן"
עד שאביה בא
לשחרר את
החבילה.
את הספר
החליטה תל
אורן להוציא
מחדש לאחר
שהאזינה
פעמים רבות
לתוכניתו של
איתמר לוי
(שהוא מאתר
ספרים) ושמעה
פעמים רבות
מאזינים
שביקשו לאתר
אותו, מכיוון
שהוא אזל,
לאחר 25 שנה
בהם לא הודפס מחדש.
בנוסף, לפני
כחמש שנים
היא תרגמה
אותו לאנגלית
והוציאה
אותו באופן
פרטי עבור
משפחתה
הגדולה
בארה"ב מאחר
והיא רצתה
שהם יכירו את הסיפור.
כיום הספר
יצא לאור
בשתי גרסאות
שונות, כאשר האחת
מכילה את
העברית המקורית
ובנוסף לה את
התרגום
לאנגלית.
לשתי הגרסאות
היא כתבה
פרולוג
ואפילוג
(ראשית דבר
ואחרית דבר).
בפרולוג היא
מתארת
לילדים את
חייה שלה
במעין "מסע
אחורנית
בזמן" -
שכיום היא
סבתא ולפני כן
היתה אמא
ולפני חיה
בניו יורק
וכדומה. מטרת הפרולוג
היא ליצור
לילדים
חוליה מקשרת
בין ההוה שלה
כיום כסבתא
בת 74 לעבר בו
היתה פעוטה
בת 3 אשר נסעה
עם משפחתה
וכן כדי לעורר
את סקרנותם
של הילדים
לגבי מראה
הארץ בעבר וסגנון
השפה שדוברה.
באחרית הדבר
היא מתארת מהן
העובדות
בספר ואלו
אירועים הם
בדיון ספרותי.
עם השנים
הספר הפך
לנכס צאן
ברזל בספרות
הילדים
הישראלית.
יתכן והדבר
נעוץ בעובדה
שהוא אחד
מספרי
הילדים
הראשונים
שנכתבו בשפה
העברית
והקדים את
ביאליק
וטשרניחובסקי.
סיבה אפשרית
אחרת היא
שהספר מתאר
באריכות את
אורח החיים
באמריקה כך
שנתן לילדים
בארץ לחוש
עולם אחר,
וסיבה
שלישית
אפשרית היא
שאנשים שונים
זיהו את
דמויותיהם
בספר -
בתחילה נכתב הספר
כסיפור
בהמשכים
שהופיע מדי
שבוע ב"דבר לילדים",
וכך מופיעות
בו דמויות
שונות מת"א הקטנה.
היא זוכרת
כיצד חבריה
וחברותיה
נהגו להתעניין
מדי שבוע על
נושא הכתיבה
העתידי ונהגו
להתגאות בכך.
היא נזכרת
כיצד ילדי
השכונה
נזכרת כיצד
ילדי השכונה
שתלו גינה
לרגל השמחה
שהיא
והבובות
הביאו
לשכונה.
היא שמרה על
העברית
במהדורה
החדשה. בשנת 1981
בעת שרגלסון
כבר היה זקן
ולא ידע מה
נעשה סביבו
נעשה נסיון
להוציא לאור
מהדורה עם
עברית מעודכנת
יותר, אולם
המשפחה ידעה
שהוא היה
מתנגד לכך. אוריאל
אופק מונה
כבורר מטעם
ההוצאה לאור
ובסופו של
דבר נעשו
שינויים
קלים. אולם תל
אורן שמה לב
לכך שהביקוש
הוא דווקא
לשפה
המקורית המעבירה
את רוח
התקופה ולכן
השאירה אותה
כפי שהיא.
(לדוגמא: היא
מספרת על
התלבטות
לגבי השורה - "הרוכלים
ארזו את
תפוחי זהבם",
אשר אותה
שינה אוריאל
אופק ל:
"הרוכלים
ארזו את
תפוזיהם". לאחר
התייעצות
בנושא נאמר
לה ששינוי זה
יהרוס את
"ריח
התקופה").
יתכן ושפה זו
תרתיע קהל שנוטה
באופיו
לצרוך
טלויזיה
ומחשבים
אולם היא לא
תרתיע את אלו
המעריכים את
המלה הכתובה. לדוגמא:
היא קיבלה
מכתב מילדה
בת 10 החיה
במעלות,
שכתבה לה עד
כמה מצחיק
הספר היה הן מכיוון
שהבובות
תפקדו כמו
אנשים והן
משום שהשפה
העתיקה
הזכירה לה את
התנ"ך. ילדה
אחרת בת 10 כתבה
לה, שהיא כל
כך נהנתה
מהספר, עד שלא
יכלה להניח
אותו מידיה
כאשר הגיעה
השעה לישון,
וכמעט קיבלה
עונש מאימה
כאשר זו ראתה
שהיא עדיין
קוראת בו.
יש לזכור
שבראש
ובראשונה זו
ספר לילדים,
אמנם ישנם
מבוגרים אשר
ייהנו לקרוא
בו מסבות
נוסטלגיות
אולם היא
ממליצה
למבוגרים
להקריא אותו
לילדיהם.
לפני כשלושה
שבועות עשתה
השקה
בירושלים
והיא סיפרה
את הסיפור
בליווי
"בובות
אצבע" (המולבשות
על האצבע).
היא מספרת
על מעריצה
שאהבה את
הספר ולכן שלחה
לה משחק אותו
יצרה שמתאר
סצנות מהספר
בעזרת מעין
שטיח המולבש
על מסגרת אשר
עליו מניחים
פריטים
המתאימים כל
אחד לפרטי
הסיפור.
|
