Books Abraham Regelson ABRAHAM REGELSON
אברהם רגלסון
דף הבית | ביוגרפיה | יצירות | ביקורת | "בית הוריי" | צור קשר | "מסע הבובות"
משורר הקמאיות
הדאר / ב' מרחשון, תשמ"ב, 30 לאוקטובר, 1981
מאת יעקב קבקוב
(למלאות שלושים לפטירת אברהם רגלסון ז"ל)

זכרונות מדאיבים מלאו את ליבי בשעה שהשתתפתי בהלווייתו של אברהם רגלסון בבית העלמין בחולון. עלתה לפני דמותו הנוגה וחיוכו הסלחני שציינו את הליכותיו בשנות פעולתו בניו-יורק. תושב ברונקס היה בסוף שנות השלושים והארבעים, עד עלותו ארצה, בשנת 1949.

היינו פעילים אז בחוג הנוער העברי בשכונת ברונקס. מזמן לזמן היה רגלסון מעניק לנו הרצאה ספרותית, לרוב על נושאים מן הספרות האנגלית, שהיו קרובים לליבו והפליאנו במזיגה המיוחדת במינה שנתמזגו אצלו ידיעותיו העמוקות בתרבות העברית והכללית כאחת.

רגלסון עקב אחר הנסיונות הספרותיים שנעשו אז על-ידי צעירי הסתדרות הנוער העברי בהוצאת הירחון הספרותי "ניב". במלאות שנה להופעת הבטאון פירסם עליו רשימה נלבבת ב"הדואר", שבה קידם בברכה את מאמצי הסופרים הצעירים ו"חילק ציונים" למשתתפים השונים. דבריו נכתבו מתוך רוחב-לב ומתוך תקווה שגידולי אמריקה העברית יוסיפו למצוא גאולה לכשרונותיהם בלשון העברית. הוא התחקה אחרי לבטיהם של חברי הנוער העברי להקים לעצמם סביבה עברית וליצור מצע לתנועה עברית, שתשמש ביטוי למאוויהם. באחד מגליונות "ניב" הציע את הצעתו להקים "כפר עברי", שבו יתרכזו מיטב הכוחות הצעירים ושבו יוכלו לממש את תקוותיהם.

כאלה היו הזכרונות שצפו ועלו בליבי בשעה שהלכנו אחרי מיטתו של המשורר הדגול, ובשעה שעמדנו דום ליד קברו הרענן. בצוואתו ביקש, שלא ייאמרו דברי הספד בשעת קבורתו ושרק כמה מזמורי תהלים ייקראו. בכל זאת נשאו הסופר והביבליוגרף ג. קרסל, איש חולון, ואברהם סוצקובר, המשורר ביידיש וידידו הותיק של הנפטר, דברים קצרים עליו. אך לא דברי הערכה השמיעו הפעם אלא דברי ביקורת כבושים על ציבור הסופרים העברים ועל חברי אגודתם, שלא ראו צורך להיות נוכחים ולחלוק את הכבוד האחרון לאחד מנבחרי היוצרים העברים במדינה. ואכן, רגלסון לא היה זקוק להספדים, שהרי ספרי השירה והמסה שלו הם ממיטב היצירה העברית וזיכו אותו בפרסים שונים, כולל פרס ברנר ופרס ביאליק.

רגלסון, שהגיע לארצות- הברית בילדותו ובילה בה את שנות התבגרותו ואת שנות העמידה שלו, עד שהשתקע בארץ, נחשב על טובי נציגיה של קבוצת המשוררים האמריקנים במדינת ישראל, שכללה את ראובן אבינועם, ישראל אפרת ז"ל ושמעון הלקין יבל"ח. כאן התפתח כשרונו וכאן ינק לא רק ממקורות הספרות העברית אלא גם מן הספרות האנגלית והאמריקנית, שכל כך היטיב לתרגם ממנה. צמיחתו על אדמת אמריקה והשתרשותו המפליאה בכל נבכי תרבותנו היא חלק מ"נס התחייה" של תרבותנו בעידן החדש.

היה זה שמעון הלקין, ידידו מנוער של רגלסון, שסיפר על ראשית התגלותו של המשורר בספרותנו. ברשימה אוטוביוגרפית שפירסם ב"מאזנים" בשם "בציצית ראשו" (כרך ל"ב: חוברת ב', טבת תשל"א), העלה זכרונות על ימי לימודיהם בבית-ספר-תיכון שבברונקס (בשנת 1914). רגלסון היה אז בכיתה המסיימת והלקין נכנס לשנה ראשונה. ש.הלקין נתקרב לרגלסון, שמשך את ליבו בידיעותיו העבריות העמוקות ובשיחותיו ההגותיות. שני הצעירים המשיכו ביחד בלימודיהם בסיטי קולג' בשנים 1917-1918.

ש.הלקין, שדבריו נתקבלו לדפוס על-ידי י.ד. ברקוביץ – קודם ב"התורן" ואחר-כך ב"מקלט" – שלח פעם לברקוביץ את אחד המכתבים העברים המושלמים שקיבל מרגלסון. ברקוביץ עמד תיכף על כשרונו של רגלסון, שבימים ההם עזר על יד אחיו בבית-המרקחת שלו. על יסוד מכתבו זה של רגלסון ענה להלקין בזה הלשון: "קח את הבחור בציצית ראשו, הוציאהו מבית המרחקת וייכנס אל הספרות". כך הוזמן רגלסון לשלוח לברקוביץ את שירו הראשון "גזל אהבה", שנדפס על ארבעת חלקיו ב"מקלט", באביב, תר"ף. מאז הוסיף רגלסון להעניק ל"מקלט" ולתקופונים אחרים ממיטב שיריו ומסותיו.

בין אלה שהשפיעו על דרכו של רגלסון היה ח.א. פרידלנד, שהיה קודם מנהל בית-הספר הלאומי בניו-יורק, ושעבר אחר-עך לקליוולנד, שם ניהל את רשת מוסדות תלמוד תורה ואת לשכת החינוך היהודי. הוא העריך במיוחד את כשרונו של רגלסון והזמינו לקליוולנד כספרן ומורה לספרות. בעיר זו גמל בלב המשורר הרעיון להקדיש פואימה למאבק שבין "קין והבל" (קליוולנד, אוהיו, ירושלים, תרצ"ב), כסמל למאבק בין כוחות הקוסמוס כולו. כבר בשיר זה נתגלתה נטייתו לקמאיות ולחתירה להווייה יקומית קדומה, שבאה ללמד על מצבו של האדם בן-דורנו. בדברי-הלווי לשירו, שבהם העיד בדבר ההשפעות הפילוסופיות על יצירתו, העיד כיצד בא לכלל מחשבה לכתוב על נושא תנ"כי זה:

פעם, בטיילי תחת בצל צפצפות עתיקות ברחוב אחד בקליוולאנד, בסמוך לאגם-אירי, דרשתי לפירוש השמות קין והבל. קין, פירושו יוצר ועושה מעשה-חרש; הבל, פירושו הבל-הבלים. האחד שואף להשתלט על המציאות; השני מאיין אותה, אומר לה: לא ! וכרגע קמה לנגד עיני הפואימה כולה... קין והבל הם שתי נטיות, המתנגשות זו בזו...

כשהופיעו במקובץ שיריו של רגלסון בספרעו "חקוקות אותיותיך" ("מחברות לספרות", תל-אביב, תשכ"ד) – יכלו אוהבי השירה לעמוד על שלל תרומותיו של המשורר. נוסף ל"קין והבל" ניתנו בפתח הספר השיר הנ"ל "חקוקות אותיותיך", ששמו ניתן לקובץ כולו, והשיר האפי "עקדת שלמיהו". בשיר "חקוקות אותיותיך", שהופיע קודם ב"התקופה", שר רגלסון הימנון לשפה העברית, לתפארתה ולעושרה:

אִם יֵשׁ קִצְבָה לְהַדְרַת אֱלֹהֵינוּ?
גַּם לְהַדְרַת לְשׁוֹנֵנוּ יהְוּ קִצְבָה וּגְבוּל!

אם ניתן להצביע על יצירה אחת, שבה קנה המשורר את עולמו, הרי זה השיר "חקוקות אותיותיך", שבו ציין את סגולות הלשון העברית, כאוהב המספר בשבח אהובתו. הוא גילה כאן יכולת לשונית שאין כמוה בתיאור כוחה של הלשון כאספקלריה לעולמו של העם. הלשון היא בשבילו לשון בריאה, לשון התגלות ולשון קץ הימים. הוא משתעשע בצורותיה הדקדוקיות, בפעליה, שמותיה, גזרותיה ונטיותיה. גם על יסודותיה הארמיים וסממניה הפיוטיים לא ויתר, אלא השתמש בכל מכמני הלשון, כדי לשיר את המנונו.

ב"עקדת שלמיהו", שיר סיפורי ארוך, המשתרע על פני למעלה משמונים עמוד, הרכיב המשורר יסודות אוטוביוגרפיים מרובים. השיר יסודו במציאות של שנות-השלושים בארץ, ובו באים לידי ביטוי קשיי השתרשותה של משפחה בארץ. השיר מתאר את הנסיבות שהביאו לשובה של המשפחה לאמריקה – בשל סיבות אישיות – וכולל, בן השאר, תיאור נהדר של נמל ניו-יורק וכן שיר סיום שהוא מזמור להקמת המדינה:

אֵל אָבוֹת
אֲשֶׁר הָיָה עִמָּנוּ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם,
מַשְׁפִּיעַ צְדָקוֹת, בּוֹרֵק יְשׁוּעוֹת, פּוֹדֶה חָרֳבוֹת,
בּוֹחֵר בִּירוּשָׁלַיִם מְעוֹנָה –
לְמַעַן עֲקֵדוֹת קְטַנֶּיךָ וּגְדוֹלֶיךָ,
לְמַעַן טְהוֹרִים וְגִבּוֹרִים, נָתְנוּ דָמָם כַּמַּיִם,
שְׁמוֹר מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, קֻדְּשָׁה בָּאֵשׁ!
בְּשָׁלוֹם נְחֵה עוֹלֶיךָ,
שׁוֹתְלֵי-בָהּ לֵבָב וְנֶפֶש וּמְאוֹד –
הַרְחֵק מִמֶּנָּה אוֹיֵב,
אַרְצָהּ, יַמָּהּ וְשָׁמֶיהָ הַרְחֵב,
וְהַעֲטֵה רָאשֶׁיהָ וַהֲמוֹנָהּ
חָכְמָה, חֶסֶד וָהוֹד.

ספרו של רגלסון הקנה לקוראיו מושג רחב על סגולותיו כמשורר, שכוחו גדול לא רק בהגות אלא גם בליריקה ובתיאור. על נטייתו למיסטיקה ניתן לעמוד לא רק משירו התנ"כי "קין והבל" אלא גם משירים כמו "שיר התיקון", שבו ביקש לגלות ברוח הקבלה את יסוד האחדות בעולם, המביא תיקון לשברי הבריאה, הנכספים לקדמת אחדותם. כאן הצביע את דרכו השירית בשורות אלה:

אֲדַבֵּר סוֹד בִּשְׂפַת הַנִּגְלֶה וְאֶטְבַּע מָפְשָׁט מַטְבֵּעַ חָזוֹן:
הַסּוֹד מְשֹׂרָג בְּשַׂרְעַפַּי וּבְדַם תַּמְצִיתִי נוֹזֵל זֶה הַמָּפְשָׁט. <

בשיריו הקצרים המחורזים, כגון: "אל הקטן ראם בן אברהם" – נקט רגלסון נימה קלה ושובבנית יותר, המפיגה קצת את כובד ההגות שביצירותיו. במדור "עברורים" שלו קיבץ ממיטב תרגומיו למשוררי אנגליה (מילטון, בלייק, הריק, וורדסוורת ועוד) ולמשוררי אמריקה (והיטמן, בריאנט, אמרסון).

באחת מרשימותיו, שהיה מעניק לעתונים בארץ ("דבר", "על המשמר" , "הפועל הצעיר"), קבע רגלסון שלא היתה אצלו מחיצה בין שירה לפרוזה, בין ספרות יפה לפילוסופיה, או מדע. ואכן בספרי מסותיו, כגון "אראלי מחשבה" ("דביר", תל-אביב תשכ"ט), ריכז את דברי פרשנותו להשקפות-עולמם של הוגים שונים. הוא ידע למסור את דיעותיהם במומחיות מרובה ולמסור תמצית מחשבתם. גם מעולם המראות והאגדה, שאב מלוא חופניים וכמה מספריו, כגון "בית הניצוץ" ("דביר", 1962) ו"עין הסוס", סיפורים מן המיתוס היווני ("דביר", תש"ל), מעידים על דמיונו העשיר וכוחו הציורי.

כשהוענק "פרס ביאליק" לרגלסון בשנת תשל"ב בעד ספר הפואימות שלו "שירותיים" ועל כלל יצירתו נאמר בנימוקי ועדת השופטים: "באברהם רגלסון רואים אנו משורר, הקושר בשירתו את ההתערות במציאות ההווה, החתירה לעורר לחיים חדשים את המציאות הגנוזה במעמקי ההיסטוריה התרבותית של העם. בכוחו של הציבור המתאר ומכנה: בשם מראות וההוויות שברוח, רעיונות ועצמים מחזיר משוררנו לשירה העברית את כוחה הראשוני..."

הבנין הספרותי, שהקים רגלסון יעמוד לאורך ימים. תפארת הוא לעושהו ותפארת הוא למרכז העברי באמריקה, שרגלסון היה ממיטב בניו-בוניו.
הכתבה הבאהחזרה לרשימההכתבה הקודמת