Books Abraham Regelson ABRAHAM REGELSON
אברהם רגלסון
דף הבית | ביוגרפיה | יצירות | ביקורת | "בית הוריי" | צור קשר | "מסע הבובות"

"בית הניצוץ"
הצופה / 27 לאפריל, 1973
מאת י.עמוס

אברהם רגלסון, "בית הניצוץ", מראות ואגדות, (הוצאת דביר, 1972)

פירורי שולחנו של הסופר והמשורר אברהם רגלסון הם גופי-ספרות ונופי-ספרות ושרשם מיסוד הניצוצות, כפי שכלול בשם הספר. יודע רגלסון לכתוב פרוזה שהופכת בעטו לפרקי שירה מרהיבה בעשרה ובאוצרותיה המרובים. לפעמים נדמה שדבריו נסבים על ענינים קלים, שכרגיל אדם דש אותם בעקבו, כעין שיחות המרפרפות מסביב לנושאים רבים מתוך נגיעה שטחית כביכול, אך לאמִתו של דבר גנוזה בהם חכמת חיים ופקחות המאפיינת תלמיד-חכם ותיק, שלבו פתוח ועינו קולטת וחודרת וראייתה כוללת לרוחב ולעומק, וכך הופכים אירועים פעוטים של חיי יום יום למקור של השראה פיוטית נלבבת, המלאה חן ואצילות וגורמת לקורא קורת-רוח מרובה. כל חוויה בלבו של המשורר מעוררת ניצוצות, שאשם מברקת ומזהירה, מאירה מצד צורתה ומחממת מצד תוכנה.

מראות ואגדות

הספר כולל, להגדרת המחבר, מראות ואגדות, העוסקות בנושאים רבים של אחרים ומשל עצמו. הגיאוגרפיה שלהם כוללת את ניו-יורק ואת ת"א ומתייחסת למקומות אחרים בארץ וביבשת אמריקה. מראות הנופים מדברים לנפשו של המשורר ומקרינים מזיום ומהדרם על הים ועל היבשה. לאורה של שקיעת השמש רואה המשורר מראות וחזיונות המיוחדים לו בלבד. והרי תיאור של ערב ("הודה של עיר") העולה על העיר שהיא מן הגדולות בעולם; "נבלע השמש, ותו-כרמיל בוער יסמן מקום הבלעותו. שנים-שלושה נדלקו אורים בתוך טורי החלונות המאונכים של מקרצפי השחקים, וכמעט רגע והם נוגהים לעשרות, מפוזרים ואין משטר. שם אור אדום – גולת-כותרת לאחד הבניינים, וצלע של שני מוצפת נהרה לבנה עד היות לה מראה גביש. הודלק הלפיד בידי אלת הדרור, וקומתה נשתרבבה הפוכה ומדובללת במצולה לרגליה. הרי כוכב ירקרק בכתף-ענן; ועד מהרה רבו הכוכבים בקבוציהם... ושלמת-הלילה פרושה על פני המפרץ וספינותיו המהלכות, ותחתיה – עננים ירחפו..."

העיר הגדולה פועמת "בלב הזמן, בשיא הגל, ברום הגלגל". כל התפארת הזו קוראת אל הנפש, והמשורר יוצא לקראתה, קולט אותה בכל נימי לבו, סופק את ההוד וההדר בריאותיו ואין הוא מנתק עצמו מן המציאות. מאורי החלונות מרעיפים אור-יקרות ומספרים על עניני-חולין. הממשות של הקיום נושקת אהדדי עם העננים, עם המאורות הגדולים, השמש והים, ומתעלה ומתמזגת עם סודות הבריאה והטבע, שמהם שואב האדם את רוח אפו ואת הממשות הרוחנית, שבלעדיה הוא תועה גלמוד ובודד ונמק בסביבה שכולה אופל ובעתה.

פרשת גשם

ולעומת ניו-יורק "פרשת גשם" בתל אביב, המזכירה את תפילת הגשם ואת ברכותיה המאליפות. איך נפתחו הגשמים? – שואל המשורר – והוא נותן תיאור קלסי איך התחילו השמים משתעשעים במראות צפוניים; סרטי-עננים, סודרים, רפסודות וספינות של עננים; והשקיעות, תחת חלפן כהרף-עין כמשפטן פה, התחילו משהות עצמן מתוך בידור שערות זעפרן ופרימת טליתות ורודות". וכך הולך רגלסון ומעלה מעטה ערפילי-שחר, אד דק המחבק את הארץ. ובבקר צבותה הלבנה בין שתי זרועות-ענן ארגמניות, ולאחר מכן באים הנצוצים ואין יודע אם הם ברקים. ובבקר "נטוה הגשם ממיליוני חוטי מים, דלוקי זריחה, נחש-ענן מעל יקדיר, ובמזרח מתנפנפות יריעות חפוזות-קשת!" ומעל לקשת באה עוד קשת "כנשמת פרח מעל פרח, כחן רוחני שברוחני" ובלילה – לאחר הפסקת הגשמים – באים אדירי-הרעמים, עקומי-הברדים "ושירה רועשת, לוחשת, משכשכת, המית-שפכים ושפע-שטפים, משרה על העולם שכינת גשם..."

ומן הגשם אל הרחובות, ומן הרחובות אל ההמונים ואל מלאכתם ואל עשייתם ואל אהבת ישראל: 'אהוב תאהב את העם הזה, אשר לוקט מכל העולם, ורצון-עבודה אחד מפעמו'. ואפילו הסוגים השונים של המטריות מייצגות את קיבוץ הגלויות. ושוב חוזר המשורר אל הגשם, שהוא פרק עיקרי במחזור ה'דם' אשר לכדור הארץ ועדות לאורגניותו, שהרי אילו לא היו מרקיעים המים התחתונים לשחקים – לא היו עננים ולא היו גשמים. ובדומה לכך העננים. אילו הסתפקו דרי-מעלה אלה בשחקי-רום, לא היו המים העליונים נכנסים לתפקידים פלוריטריים של "הפרחת הרים ובקעות". ומכאן המוסר השכל, שמחשבות גבוהות חייבות לרדת לבקתא עמיקתא, לעבודות הפשוטות והיום-יומיות. ואילו העבודות הפשוטות נאה להן שתהיינה חדורות מחשבות גבוהות. [לבדוק מרכאות בפיסקה זו במקור]

שלושה מפתחות

אך בכך לא סגי. המשורר משביע את "משוררי המדינה": "אל תשמיעוני מזמורי-קינה על גשמי סתו בוכים, ועלים נושרים בשלכת, וצפרים מתקבצות לברוח". והוא מטיף להם את מוסר הגשם, שהוא נותן חיים, מפרה את האדמה ומקיים את החי ואת הצומח. בכל תפארת המליצה השירית, הצנועה והענווה, מגלגל רגלסון בשבחי הגשם ואינו דולג על רבי יוחנן אשר אמר, כי שלושה מפתחות הם בידי הקדוש-ברוך-הוא, שאינו מוסר אותם בידי שליח, והראשון שבהם – מפתח של גשמים, שנאמר: יפתח ד' לך את אוצרו הטוב.

והמשורר מסיים את האודה שלו לגשם בקריאה לעוברי-אורח, שלא יראו לבוץ אשר למנעליהם, אלא לדשא הפורח והמתמלא חיים. "שלולית נותנת בחזרה מה ששמים ושמש וגבעה אדומה נותנים לה".

שירה זו אל הגשם היא מרגלית נאה באוצרות הגשם בספרותנו. וודאי יעשו לה אזנים בספרי לימוד, וזאת – בגלל צלילותה הלירית וטיעונה האנושי הכתובים בלשון רב-גוונית ורב-צלילית, וכל הבעתה שואפת ממקורות ישנים ומערבבת אותם בסגנון מודרני ומעודכן. איזו ליריקה נאצלה וטהורה המגיחה עלינו ממרחקים, עולה משיחותיו של אברהם רגלסון, והיא תופסת אותנו במלוא ייחודה, הקיים לעצמו ואינו זקוק לעזר כנגדו. הכנות שבפיוטיו של רגלסון היא, אולי, המרשימה ביותר והיא המקנה למראותיו ולאגדותיו את מלוא ערכם על פשטותם ועל פילוסופיית הקיום המדובבת מכל אחד מהם.
הכתבה הבאהחזרה לרשימההכתבה הקודמת