הדואר / ב' בשבט, תשל"ג, 7 לדצמבר, 1972
מאת א.ב. יפה, עוזר רבין
עם מתן פרס ביאליק למשורר אברהם רגלסון מתוך נימוקי ועדת השופטים
ועדת השופטים למתן פרס ביאליק על יצירות בתחום הספרות היפה נמנתה וגמרה להכתיר בפרס זה את המשורר אברהם רגלסון על ספר הפואמות שלו "שירותיים", שיצא לאור זה-לא מכבר, ועל כלל שירתו המקובצת בספר שיריו "חקוקות אותיותייך", וכן על פועלו המבורך בשדה הספרות: מסותיו על משוררים ועל הוגי דעות בעלי רוח שירים, משלנו ומשלהם; ותרומתו לספרות-הילדים, במקור ובתרגום שהוא כמקור.
באברהם רגלסון רואים אנו משורר הקושר בשירתו את ההתערות במציאות ההווה עם החתירה לעורר לחיים חדשים את המציאות הגנוזה במעמקי ההיסטוריה התרבותית של העם. בכוחו של הדיבור המתאר ומכנה-בשם מראות והוויות שברוח, רעיונות ועצמים מחזיר משוררנו לשירה העברית את כוחה הראשוני: להחיות את הדברים בקריאה בשמם, בתיאורם כהווייתם. בכך נעשית שירתו ליריעה רחבה של מירקם תיאורי וצלילי, אשר יש בו מן הריתמוס התנ"כי, - זה הנובע מעצם טבעה של הלשון העברית, כאשר היא חוזרת ומוצאת בה את כוחה אשר מקדם ואומרת שירה – שירת אדם ועולם – בריתמוס המקורי שלה, אשר בו: דבר לדבר יביע אומר, ומראה יחווה דעת.
בספרו האחרון "שירותיים" שתי פואמות: האחת "לסולם-צורית", כלומר לאהובה שמחבל סולם-צור. פרקה השלישי של פואמה זאת הוא מופת למעשה-מישזר של תיאור-הנוף המביע את תחושת-הלב. עליית שני האוהבים זה בצד זה בהר, לעת שקיעת השמש ועליית הלבנה זה כנגד זו מומחשת באמצעות תיאורם המדוייק של מראות, גוונים, חליפות האור והצל בניואנסים עדינים-להפליא, במירקם לשוני עשיר ותכליתי, שאין בו גם מלה אחת מיותרת.
השירה השניה "שני ברבורים ונהר", היא לכאורה סיפור אפיזודה בחיי המשורר האירי-אנגלי ייטס, וכאן מביא אותנו רגלסון בדרכו התיאורית בסוד עולמו התרבותי-חווייתי של משורר זה, ולפנינו פרקי-שירה על הזרמים התרבותיים, האסטטיים, חיפושי סוד הנפש והעולם בפולחני מסתורין, תיאור המאבק לחירות לאומית ומעשה התפילה לשיחרור האדם ממיגבלותיו – שהם מכניסים את הקורא לפני ולפנים אל חוויות אופייניות לאירופה של בין שתי מלחמות העולם, לדמדומי התרבות הנוצרים בה ולחיפושי שחר חדש – הוויות שהיו חתומות עד כה לפני קורא השירה העברי, וכל התכנים הללו נגולים לפנינו ביריעות תיאורי נופים ומצבים, בדייקנות ההבעה, בסולם עשיר של קולות ובציור רב-דקויות של גווני טבע, מחשבה, חוויה ורגש; אך לב לבה של הפואמה הוא הפרק שיש לראותו כאני-מאמין של רגלסון. ועובדה זאת, שאכן דברו של המשורר העברי הוא לב-לבה של פואמה על תרבות זרה, שהוא מקרב אותה ללב הקורא בכוח תיאורה בלבד, אין כמוה להעיד על אופיה של שירת רגלסון כמיפגשים של הוויות ועולמות שונים בחיפוש והשגה של ההרמוניה הכוללת, שלפי אמונתו של המשורר, היא גלומה בעצם הווייתם של הדברים, אך המשורר הוא המזכה אותנו בחוויית השגתה.
כוונתנו לפרק הפואמה שלפני האחרון, שפותח: "תולעת-עפר ורודה, משרכת דרכה באפלה" ומסיים:
והנפש המכרתת, בסוגר תחומיה חבושה, אזי תסכית
שמץ-מה מן ההרמוניה החובקת-כל, ויגונב לה
אשר עם כל נקלותה נעימת-סגולה היא בהרפתקאה
יצירתית כבירה,
קור קשות בהתהוות כל ההווים.
אמרנו מעט דברים כלליים ונגענו רק בשירים ספורים מתוך מגילת שיר רחבת-יריעות ורבת תכנים, שעליה באנו להודות לך במחווה הסמלית של מתן הפרס הנושא את שמו של שר השירה העברית חיים נחמן ביאליק, אשר עליו ואליו כתבת אחד המופלאים שבשירים, הלא הוא שירך "על איש הכוכבים".
|
