Books Abraham Regelson ABRAHAM REGELSON
אברהם רגלסון
דף הבית | ביוגרפיה | יצירות | ביקורת | "בית הוריי" | צור קשר | "מסע הבובות"
אברהם רגלסון – חתן פרס ביאליק
על המשמר / 24 לנובמבר, 1972
מאת א.ב. יפה

כינוס ראשון של שירת א. רגלסון היה בשנת 1943, עת הופיעה אסופת השירים "אל העין ונבקע" בהוצאת "עם עובד". המחבר היה אז כבן ארבעים ושבע, ואם נתעלם מן המחברת "קין והבל" (פואמה) משנת 1932, נוכל לראות ברגלסון אחד המשוררים שאיחרו מאד להביא הגורנה את יבול שירתם. כינוס כמעט מלא של שירתו בא רק ב-1964, עם הופעת ספרו הגדול "חקוקות אותיותיך" בהוצאות "מחברות לספרות". ואלו השנה הוציא רגלסון בחוברת בת 30 עמ' בשם "שירותיים", שתי פואימות: "לסולם צורית" ו"שני ברבורים ונהר". (הוצאת "סימן קריאה").

אכן, מבחינה ביבליוגראפית-כמותית עולים עליו על רגלסון רוב המשוררים הצעירים שלנו... סוד "דלותו" הכמותית מהו? שהרי מן המפורסמות הוא כי רגלסון "הסופר-העתי" היה פורה מאד ובמשך רוב שנות פעילותו נתן מחילו הפובליציסטי לעתונות העברית, היידית והאנגלית-יהודית, ופירסם מאות מסות ומאמרים, בעניני ספרות ובעניני דיומא, כתב סיפורים לילדים ואגדות, עיבד פרקי מיתולוגיה וחיבר עיונים במסכת הגות ולשון וכו' וכו'. אפשר שסיבת צימצומה הכמותי של יצירתו הפיוטית נעוצה בכך שמטבע-ברייתו הוא נמנה עם אותם משוררים הנושאים בתוכם את שירותיהם במשך "תקופת-הריון" ממושכת ואינם מעלים על הנייר את פרי-רוחם ורגישותם אלא כאשר הם חשים כי הדברים הגיעו לגמר גיבושם. ובפרקי-הזמן הארוכים שבין יצירה ליצירה עוסקים משוררים מקטיגוריה זו בכתיבת פרוזה לסוגיה – מן המסה ההגותית ועד לרצנזיה, מן המאמר המדעי (או הפסיבדו-מדעי) ועד לתיאור הסיפורי של מאורעות שוטפים... ואין עיסוקים אלה מרחיקים אותם כל-עיקר מעולם-יצירתם הייחודי: עם הופעת יצירה פיוטית חדשה אתה נוכח לדעת כי לעצם העניין סייעו התעסקויות "פרוזאיות" צדדיות אלה, להעמקת הגותו והרחבת תפיסתו של המשורר...

כל כתיבתו של רגלסון אינה אלא בטוי לתפיסת-עולמו, גילוי של שורש-נפשו. כל מה שהוא מוציא מתחת ידו מצטרף למסכת מושלמת של הגות, של ראיית עולם טוטאלית. לגבי יוצרים מסוג זה ניתן להחיל את אמרתו של הנרי ג'יימס: "אנו מתענינים בפרטים במידה שהם תורמים להבהרת ההשקפה הכללית". רגלסון הוא אחד מאלה המשוררים המשכילים להפוך כל פריט לחומר-שירי, להעביר כל חזיון דרך מסננת ראייה פיוטית, עד שאתה מדמה כי העולם כולו לא נברא אלא בדמות זו שהוא מבקש לשוות לו.

בגרעין-שירתו של רגלסון נמצא את הפתוס המוסרי של מתקני-עולם, את היעוד המוסרי-חברתי. באחד משירי נעוריו העיד על עצמו שהוא מבקש "לעמוד בין בוני עולם שירה / וחיי חופש לעתידות אנוש". חיפושי-הדרך שלו להגשמת אומן-נעוריו הוכיחו את הנאיביות הרומאנטית של משורר, שלא במקרה היה למתרגמו של ויליאם בלייק לעברית.

מאידך גיסא עשויה שירתו של רגלסון להיראות "קשה" ואפילו "הרמטית" בעיני הקורא שאינו מורגל בנוסח פיוטי זה. ואכן, בקרית ספרותנו נחשב רגלסון במשך שנים רבות ל"נטע זר", משום שמקורות-השפעתו וסגנונו שונים היו מאלה שהיו מקובלים בשירתנו בשנות השלושים והארבעים. בשעה שיוצריה של השירה העברית הארצישראלית שאבו מן השירה האימאג'יניסטית והסימבוליסטית (הרוסית והצרפתית), הלך רגלסון לרעות בשדה שירת ימי-הביניים העברית, שאל ממנה דרכי-ביטוי ומיבנים-פיוטיים, הושפע ממשוררי הרומנטיקה האנגליים וממשוררי האמריקה שלאחר-ווהיטמן: הוא האציל על שירתנו מנגוהותיו של אבן גבירול וחיבר מונולוגים פיוטיים-הגותיים נוסח רוברט בראונינג ועשה שימוש במוטיבים של המיתוס היווני כדרכם של שללי וקיטס. ולא היתה זו השפעה סגנונית חיצונית בלבד. רגלסון הוכיח בעליל את קרבתו המהותית לתפיסת-העולם הרומאנטית, על כל המופשט והפתיטי שבה. התמרדותו הסוציאלית, התראתו על מעשי עוול, שאיפתו לתיקון עולם – נותרו לרוב בגבולות החלום האוטופי. ענינים מעשיים, דברים שבתחום הריאליה – אינם בעלי חשיבות ראשונה-במעלה בעיניו: אלה אינם אלא רובד ראשון של עולם קוסמי כביר-מידות ועשיר-הוויות, אינם אלא פתח-כניסה לחביוני ההווייה. ואילו המשורר חותר בהתמדה להגיע אל שורשי הדברים. מכאן מידת הזילזול שהוא נוהג בזמן ההיסטורי, דבר המתבטא בביטול מוחלט של הכרונולוגיה התולדתית. רק לזמן הקוסמי יש ערך-של-ממש בעיניו. ומה ערך נודע לשנות חלדנו המועטות לעומת התהליכים הכבירים שמתרחשים בקוסמוס, שמשך קיומם מיליוני שנים?

אכן רבים משירי רגלסון הם בחינת מדרש פליאה על התרקמות-העולם, על סוד העיבור, על מאבק כוחות החיים והמוות. מכאן זיקתו הבלתי-אמצעית למיתוס העתיק ומכאן גם הקשר ההדוק שלו לשירה הדתית. אף כאשר הדוגמה אינה קרובה לו, הריהו מתייחס ביראת-כבוד לכל דבר שנוגע בשורשי ההוויה.

"אדבר סוד בשפת הניגלה ואטבע מטבע חזיון" – כותב המשורר בפתח "שיר התיקון" שלו. ה"סוד" הוא מיסודי שירתו הראשונים במעלה, אך לא תמיד הוא טורח לתרגמו לשפת הניגלה.
יש והוא נשאר עטוף סות של מדרש פיוטי, מובע בשפת סמלים ורזים, ואינו עומד על קרקע מוצקת. אך לא תמיד מזדקק רגלסון לאוויר-פסגות של "מופשט צרוף" כדי להמחיש את חזותו. אם בפואימה "יחיאל ודומה" ידו של המופשט על העליונה, הרי שב"אביאל" הוא קרוב ליסודות סנזוריאליים קונקרטיים. ואילו "עקידת שלמיהו" היא למעשה מעין "רומאן בחרוזים לבנים", שבו מתעלה הוידוי האוטוביוגראפי לדרגת המשמעות הפילוסופית הכללית.

מיטב שירו של רגלסון הוא עולם-בפנים-עולם, וככל שאתה מרבה לעיין בו ולפענח סתומותיו, הרי אתה עומד על סוד שילובם של מציאות וחזון.
הכתבה הבאהחזרה לרשימההכתבה הקודמת