Books Abraham Regelson ABRAHAM REGELSON
אברהם רגלסון
דף הבית | ביוגרפיה | יצירות | ביקורת | "בית הוריי" | צור קשר | "מסע הבובות"
אברהם רגלסון – שרטוטים כלליים
מאזנים, כרך מד, חוב' 2 / טבת תשל"ז 22.12.76
מאת י. זמורה
א
האדם ה"מקורי" ביותר הוא, כמובן, האדם... הפרימיטיבי. והדבר אינו קשה לו, שכן לא למד תורה, לא קנה חכמה, לא חכמת-חיים ולא חכמת זולתו. ומובן מאליו, שמקוריותו אלמנטארית מאוד, גלויה וגם פשוטה מאוד. אך מה ערכה במובן התרבותי והרוחני? אין לה כל ערך; "מקוריות" כזאת אינה ראויה לשבח, לא לקנאה ולא לחיקוי.

ואולם, אדם שלמד, שקנה חכמה ותורה, שהושפע מזולתו, שיודע הרבה, שנהנה מכשרון זולתו, ואף-על-פי-כן הוא מקורי – הוא ורק הוא ראוי לשבח, לקנאה. מותר אפילו לחקותו, אף שדווקא אותו קשה, וכמעט בלתי אפשרי לחקות.

מקוריותה של יצירה אמנותית נבחנת על-ידי מידת עשירותו של היוצר בתרבות האנושית. יוצרי המופת הם: ליאונארדו דא-וינצ'י, ראַבּלֶה, גיתה, בלועזית; יהודה הלוי, משה אבן-עזרא, אבן-גבירול, שמואל הנגיד בשירתנו העתיקה, ובחדשה – שאול טשרניחובסקי, מתתיהו שוהם ועוד.

ידיעה רבה, בקיאות מופלגת, סקרנות גדולה לגבי תחומי חיים ותרבות, ואפילו זיקה מובהקת לתחומים שונים של אמנויות – אינה גורעת, חלילה, ממקוריותו של היוצר אלא, אדרבה, מוסיפה ומעשירה אותה, מעדנת אותה.

ב
אברהם רגלסון הוא מן המעטים בין המשוררים העברים בימינו, שהם עתירי דעת בתחומים שונים: בלשנות בכלל, דקדוק הלשון העברית, בקיאות מרובה במקורות הלשון, ידיעה רבת-היקף בפילוסופיה. הוא קורא מתמיד של שירה בלועזית ובעברית, שירה עתיקה וחדשה; חכם פרוסודיה פיוטית, להלכה ולמעשה; ידען-חובב בבוטאניקה ועוד ועוד.

והעיקר: כל אלה יחד ולחוד עושים את שירתו, שהיא שירה בעלת ייחוד מפורש. יש בשירתו, בלי ספק, מכוחות-היסוד המצויים בשירה האנגלית בשתי הארצות – אמריקה ואנגליה. ויש בכך משום צירוף ומזיגה של אירופיוּת קלאסית ושל העולם החדש, אפשר לומר – האמריקאיוּת; א. רגלסון מעורה ברוחה של שירה זאת. לפיכך אין פלא שהוא מיטיב לכתוב אנגלית כסופר אנגלי; ובה במידה יש בשירתו כוחות-יסוד מן השירה העברית העתיקה והחדשה. הוא דבק בה בכל מהותו הרוחנית, קונה לעצמו ומשכיל להקנות לשירתו יסודות רחוקים בזמן ובמקום, ודומה שאלֶה הם יסודות זמנו ומקומו.

זאת ועוד: הוא קולט ידיעה עד למדרגת בקיאוּת ומומחיוּת ממש, אך לעולם אין ידיעתו מנמיכה עצמה לדרגת ידענות, רחמנא ליצלן. וכן הדבר גם לגבי הפילוסופיה, הבוטאניקה ושאר התחומים שהוא ניזון מהם ומכלכל בהם את שירתו.

ג
בדיקה קלה בעובדות הביוגרפיות והביבליוגראפיות של א. רגלסון מלמדת אותנו, כי שירתו וגם חשיבתו הפילוסופית, כלומר – זיקתו לזו וגם לזו, באו לידי גילוי בעת ובעונה אחת.

ב"מקלט" של י. ד. ברקוביץ נתפרסמו כמעט בו-בזמן גם שירו הראשון, "גזל אהבה", וגם מסתו הראשונה "דמיון חפשי ודמיון משועבד". יתירה מזו: שירו הלירי הוא הגותי, פילוסופי, ואילו מסתו ההגותית, הפילוסופית היא פיוטית. שכן, אצל רגלסון – הא בהא תליא. מכאן ואילך, החל מן הראשית ועד עתה, התפתחו והלכו אצלו, במקביל, השירה וההגות, התפתחו בכוח ובפועל; הלכה וגברה זיקתו לזו כמו לזו, הלכה והשתכללה יכלתו בשתיהן. הן העמיקו, הגביהו, התעשרו והתעדנו.
 
ד
ועוד יסוד אחד חשוב ביצירתו – כפיוטית כהגותית – של א. רגלסון: - הלשון שהיא שונה ואחרת מאשר אצל יוצרים עברים רבים אחרים, משוררים כפרוזאיקנים.

ולא נחה דעתו של משורר זה עד ששר פואמה מקיפה ללשון העברית: "חקוקות אותיותיך". אנו נשתמש בהבאות מעטות ונחסוך לעצמנו את העמל להרצות ולקבוע מה הלשון אצל יוצר חכם ומקורי זה; והוא גם מפרט ואומר – מה הוא עושה בלשון ולשם מה:
 
חקוקות אותיותיך בתבנית עולמי, רחימה בלשונות!
חרצן בזג, ענבל בזוג - - -
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
מבשרת תזמורת צפרים, וחזות זריחה - 
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
כי מילדותי הרחפתיני על פני תוהו-תהום
אתך לצקת, להקפיא, להדשיא, להחיות ולדובב,
אתך לפסוק "כי טוב" ולשבות שבת - יוצרים;
על ידך נארשהו באהבת-אבות,
עם גפנך ירדתי מצרימה, וממצרים הוסעתי;
אתך פסלתי בהר לוחות אלהים לבני-אנוש.

ואם זה יחסו של א. רגלסון ללשון, וזהו הערך שהוא משווה לה; ואם הגיעו דברים לכך שהימנן הימנון ללשון זו, ועמד על כל סגולותיה ועל כל תכונותיה – אין תימה שלשונו בשיריו, במסותיו ובהערכותיו היא כה עשירה, כה מיוחדת, כה מדוקדקת, כה מדויקת; שהיא שונה כל כך מלשונם של משוררים עברים בדורו, ואפילו גם הם יודעי-לשון, חכמי-לשון ועשירי לשון.

אצל א. רגלסון אתה מוצא הנאה כפולה, שלו עצמו, ביצירותיו. ההנאה האחת – מהיצירה כשלעצמה, - נושאיה, תכניה, המחשבות שהוא משקיע בה, הרגשות שהוא משבץ בה; וההנאה השניה – מלשונו ביצירתו, ונמצא שיש כאן משום יצירה בתוך יצירה.

מגמת טורים אלה היא – הערכה כללית, ולא מפורטת. על-כן איננו עומדים על יצירות בודדות, אם בשירה ואם במסה, שכן דבר זה מצריך יריעה רחבה מאוד, שאינה אפשרית הפעם.

הנה כי כן, הבה נסכם ונציין באורח סכמאטי בלבד:

שלוש פואמות ליריות-אפיות לא. רגלסון – "חקוקות אותיותיך", "עקידת שלמיהו" ו"קין והבל". נוסחן וסגנונן מקוריים מאוד ואין להם אח בשירתנו. יש בהן מזיגה מופלאה של כל סוגי השירה: ליריקה, שיחה, אפוס, אידיליה, הימנון ואירוניה. זוהי גם התהוות סוג-שירה חדש, שאפשר לומר עליו שהוא סוגו של אברהם רגלסון.

בפואמות אלה, וכן במסותיו בכלל, ביחוד במסות על פילוסופים ("אראלי מחשבה") ועל סופרים ("מלוא הטלית עלים") – מגלה רגלסון יכולת מפליאה של מיצוי השקפות-עולם, הרגשות עולם ואיפיון יצירות. בעמודים מעטים, במשפטים לאקוניים – ממצה המשורר תורות שלמות ודיוקנאות מדויקים של יוצר ויצירות.

סגולתו העיקרית היא, שאינו זקוק לנושאים מיוחדים, שכן הכל אצלו בחינת נושא חשוב: ענין כללי וענין פרטי, עצמים, תופעות, ספרים וכו' וכו'. בדיבור אחד: כל נושא שהוא נזקק לו נהפך מיניה וביה ושירה, קליטתו – שירה, ופליטתו – שירה.

הוא שיכור ההוויה הקוסית והאנושית, שיכור האור וגם האופל. בשיר אחד שלו אתה מוצא תכנים ונושאים לעשרה שירים של משוררים אחרים.

כזה, ויותר מזה, הוא אברהם רגלסון – משורר עברי מקורי, משורר פאנתאיסט בכל מהותו בו.

ה
עתה זה קראתי את מסתו (הספדו) הקצרה על שאול טשרניחובסקי, ונדהמתי לראות כי מחברה רואה את דיוקנו היוצר של טשרניחובסקי ממש כפי שהראיתי אותו עצמו, את א. רגלסון בשורות דלעיל – משורר שהביא את האוניברסאליות לתוך השירה העברית.

אכן, עם כל השוני בין השניים, יש בהם קווים דומים, אף יש להם מכנה משותף.
הכתבה הבאהחזרה לרשימההכתבה הקודמת