דבר, 3 לספטמבר, 1981
מאת ג. קרסל
הלך לעולמו אברהם רגלסון ז"ל, מבכירי השירה וההגות בעברית, בנוסף לכתיבתו ביידיש, וכן בן-בית היה, כמעטים הסופרים בדורגו, בספרות האנגלית ובתרבותה (תירגם באנגלית לעברית ולהיפך). אחרי מיטתו הלכו בני משפחתו ואילו משפחת הסופרים היתה נעדרת בצורה טוטאלית, מלבד א.סוצקבר, כותב הטורים האלה (שנינו גם אמרנו מילות פרידה על התל הרענן) וחוקר הספרות העברית באמריקה פרופ' יעקב קבקוב.
זה מקרוב חל "מהפך" בהנהלת אגודת הסופרים והצעירים ירשו, בדין, מקומם של הוותיקים. אולם לא נמצא אחד, מהוותיקים והצעירים כאחד, שיטריח עצמו לגמול חסד של אמת לאחד מאבירי הספרות העברית בשני הדורות האחרונים.
וטענות לי גם לעתונות העברית שלנו. ידיעה בקרן זוית נידחת על פטירתו – זה היה הכבוד האחרון שחלק לו, למשל, "דבר", שרגלסון היה בו בעל מדור קבוע במשך שנים בשם: "אשיחה". הוא הדין בשאר העתונים שבהם השתתף בקביעות.
אני מבין שיש קופצים על כסאות-כיבודים באגודת הסופרים או נסיעות לחו"ל מטעמה. ברם על חסד אלמנטארי זה למשורר גדול לא נמצא אף "קופץ" אחד. ודאי שעתידים להתפרסם מאמרים נוטפי-שמן-זית על האבידה וכו'. נראה לי, שמטעמה של הפגיעה ברגלסון (ולפני הכל בסופרים עצמם) מוטב היה להימנע, לפחות בזמן הראשון, מכתיבה זו.
|
