|
לדמותו של אברהם רגלסון ז"ל
ידיעות אחרונות, 20 לנובמבר, 1981
מאת ישראל זמורה
א. חקוקות אותיותיך
לא מעטה היא ירושתו הפיוטית של אברהם רגלסון ז"ל; אך עיקר העיקרים, בבת-העין של שירתו, היא, בלי ספק, הפואמה-הימנון ללשון העברית, שקשר לה את השם "חקוקות אותיותיך" (בשם זה קרוי גם ספר שיריו המונומנטאלי, שיצא לאור בשנת תשכ"ד בהוצאת "מחברות לספרות").
משוררים ומספרים, מסאים וחוקרים, ואנשי-מדע, ותיקים וצעירים, לכו כולכם אל מעיין חי זה, כי לא תשובו ריקם ממנו. הנאתכם בטוחה מראש, וגם תלמדו מפואמה זאת ותפיקו תועלת למקצועכם.
בפואמה זו נמצא בקיצור ובתמצית את תולדותיה של הלשון, עושרה, גווניה בשמות-עצם ושמות-תואר, פעלים, נטיות, בקיצור כל טעם הדיקדוק והלשון: יפי תנועותיה, נגינת צירופיה, על הרזון הדיאטי של כל אות ואות לעצמה ועל גמישות פרקיה, על יחודה ועל מקוריותה כלשון עתיקה מעתיק וחדשה מחדש.
אגב כך צפוי לקורא טיול מהיר בתולדות הספרות העברית, מימי קדם ועד ימיו הוא. הוא שר בספרו על המקרא, על ספרות חז"ל, על שירת ימי-הביניים, על ספרות ההשכלה ועל ספרות התחיה עד ימינו. רגלסון היה הבקי המושלם בכל אלה, וגם האוהב והמאהב של הלשון והתפתחותה, על כל תחומיה ותחומי-תחומיה מדור לדור. "חקוקות אותיותיך" – זה שיר, זו פואמה, זה הימנון, זה סיפור-מעשה, זה רומאן מרתק.
ב. עקדת שלמיהו
אם "חקוקות אותיותיך" היא בחינת ביוגראפיה של הלשון העברית, הרי "עקדת שלמיהו" היא פרק אוטוביוגראפיה של אברהם רגלסון עצמו.
חשוב מאוד שהנושא הוא פרק עלייתו הראשונה לארץ, חבלי קליטתו-אי-קליטתו. הוא שר על נופי הארץ באותו זמן, על האוכלוסיה, על ה"פרנסות", על טיב הדיור, על הצמחיה, על המזון, על הסופרים, על ידידות וזרות, על מחלות, על גידול בנים, על מוסדות-חינוך ומוסדות-בריאות של טרם-מדינה, על ערבים, על גמלים, מה אין בפואמה זו?
אני כותב פואמה על שום היסוד הפיוטי שביצירה זו; אלא שזו גם אידיליה, גם אלגיה, גם רומאן כתוב בריתמוס פיוטי, והיא סיפור-הרפתקאות מכל הסוגים, גם הרפתקאות של אוהבים, גם פרקי חוכמה באבהות, באמהות, ביצרים שבינו לבינה, ולבסוף – הכרח ה"ירידה" מהארץ וכו' וכו'. אם תרצו, זו אנציקלופדיה של ישראל הנבנית והולכת, המתייסרת, הנאבקת, המתעלית, הצומחת. וזו גם טרגדיה בכמה וכמה תמונות: סיפורי מחלת ילד, אסון מות הבן להורים, מכאובים, יסורים, נחמות, השלמות ועוד ועוד; מה אין ביצירה פיוטית רחבת-יריעה וגם לאקונית זו של אברהם רגלסון? והכל מתמזג לשירה אחת שלמה, שאין בה לא מיותר ולא פגם; שירה רגלסונית, מקורית ומובהקת.
ג. חכם הפילוסופיות
רגלסון היה מן הסופרים המעטים בישראל, אשר ככל שהם נדפסים, אינם רואים עצמם כמלומדים וכמלמדים. לרגלסון היתה סקרנות מתמדת, הוא קרא הרבה, למד ולמד – שירה פרוזה, פילוסופיה, ובפילוסופים ובפילוסופיות היה בקי ומעורה; ולא פלא שהוא היה מחברו של ספר רב-עניין ורב-חוכמה בשם "אראלי מחשבה", ובו הוא מפרט בטעם רב, בקיצור נמרץ וגם בדיוק למופת, את הפילוסופיות של ברגסון, רוסל, דיואי, פרויד, קאסירר, ג'יימס, מטרלינק, קרוצ'ה, לייבניץ והרב קוק.
ההרצאה היא פיוטית, אבל היא גם מרוחקת-מדעית, לאקונית, אבל לא מחסירה עיקרים ואינה מדלגת על יסודות, על ניואנסים. בקראך מסות אלה של רגלסון תיווכח על-נקלה, כי האיש בן-בית בכל הסוגיות הפילוסופיות, נאמן החוכמות, בקי באסכולות השונות ומבחין הבחנות מכוחה של אהבת-אמת והתעניינות עמוקה מאוד. זה ספר-קריאה מרתק, וגם ספר-לימוד מן המשובחים ביותר.
ד. אמן המיתוס היווני
אין כל תימה בכך, שרגלסון היה בקי בספרות היוונית הקלאסית, ידען של המיתוסים הסבוכים. סקרנותו הטבעית הביאתו לכך באופן מובן מאליו; אלא שידיעותיו ובקיאותו היו משופעות שירה, ובדרך הטבע – שוב הולידו שירה. הנה כי כן, קם יום אחד, בהשפעת כותב שורות אלו, וחיבר את "עין הסוס", סיפורים מן המיתוס היווני.
בהקדמתו לספר זה כתב רגלסון, בין השאר: "מן המקום אשר שם הכתה פרסת-רגל פגסוס לראשונה ברדתו, מסלע אשר בצלע ההר, נבקע מעיין של מים צלולים. היפוקריני – עין הסוס – קראו המוסות למעיין ההוא. אשר ישתה ממי עין-הסוס, יהלמהו שכרון מאגדות-קדומים, ומנגינות מנעורי-ארץ מתחילות מפכות בנשמתו. אני, הכותב זאת, לא זכיתי לשתות ממקור המים הברוכים ההם. אבל טפות מעטות ממנו נתזו עלי ממזמורים וחזיונות אשר למשוררים, ומוצא אני עוז בנפשי ללקוט בשדה-הדמיונות אשר ליוון העתיקה ולארות משם סיפורים-מספר לילדי-העברים".
בהקדשה על ספר זה, שהגיש לי המשורר, כתוב: "לר' ישראל זמורה אשר בלא מאודו לא היה זה הספר מתרגם והווה – ברכת תודה, אברהם רגלסון".
ה. מעט מהרבה
האם הרבינו בשבח אברהם רגלסון? האם פירטנו את כל פעלו הספרותי ואת כל הישגיו? חלילה! הן הוא גם משורר הפואמה המקורית "קין והבל"; גם מחבר מובהק של מסות שונות בתחום הספרות, בענייני דיומא, מחזור מראות הארץ בכלל ותל-אביב בפרט; גם מתרגם בעל הישגים מרשימים, בעיקר וכמעט תמיד יצירות בודדות וגם ספרים שהוא עצמו בחר וביקש לתרגם אותן, בין השאר מיצירות מילטון, אמרסון, רוברט פרוסט, בלייק ועוד ועוד.
ואולם, תמוה הדבר: אם ישאל השואל, מי הם המשוררים העברים הגדולים בזמננו, אפשר למנות ולפרש כהנה וכהנה, ואולם שניים מקוריים ביותר נשכחים לרוב על-ידי הנשאלים העונים לשואל: מתתיהו שוהם ו... אברהם רגלסון. מדוע? הכל תלוי במזל זכרם של משוררים גדולים.
|
