Books Abraham Regelson ABRAHAM REGELSON
אברהם רגלסון
דף הבית | ביוגרפיה | יצירות | ביקורת | "בית הוריי" | צור קשר | "מסע הבובות"
פרס ברנר לספרות תשכ"ג-ד'
לאברהם רגלסון על "חקוקות אותיותיך" / נימוקי השופטים
דבר, 30 לאוקטובר, 1964

ספר השירים של אברהם רגלסון, שהופיע בהוצאת "מחברות ספרות" בשם "חקוקות אותיותיך", על שם ההמנון לעברית (נדפס בפתח הספר), הוא כינוס יצירתו בשירה, לרבות תרגומיו ("עברורים" בלשונו) – מיטב מפעל חיי-היצירה שלו המורכבת מדברי שיר ומפרקי הגות.

רובם של השירים נדפסו בשנות השלושים והארבעים של המאה, מהם שכונסו כינוס ראשון בספר "אל העין ונבקע", שהופיע לפני עשרים שנים בדיוק באחד הספרים הראשונים של הוצאת "עם עובד" לפי תכניתו המקורית של ברל כצנלסון. הספר ההוא יצא לאור, בימים טרופים לעולם ובפרט לישראל, והמשורר אז בנכר. נסיבות זמן ומקום גרמו, איפוא, לכך שגם נגלותיו נעשו שוב גנוזות ושתרומתו המיוחדת לשירת בת-עמו נשארה בקרן-זווית. אך השנים שעברו מאז נתינתם הראשונה של שירים אלה יוצרות לגביהם את הדיסטאנס הדרוש להערכתם מחדש; ולשופטים על מתן פרס ספרותי, שבמילוי תפקיד מוגדר ומוגבל לשעתו נבצר מהם לחקור חקירה תולדתית בה ומה גם לקבוע מקומה של שירת-יחיד, ניתנה ההזדמנות, על-ידי עצם מתן הפרס, לברך על השבת אבידה.

א. רגלסון, אשר ילדותו וימי בגרותו עברו עליו בארצות-הברית, ולפני עלייתו בשנית ובסופית ערך עוד כ"ב תריסרי שנים גלות על אדמתה, נראה לנו תחילה כאחד מנציגיה הבולטים של השירה העברית באמריקה, זו המהווה חטיבה מיוחדת בספרות הדור האחרון: אחרונים לחינוך-שבמישרין על הנחלה המסורתית של היהדות, וזאת כרחוקים מן העיירה, בתוך חבר עמים וגזעים מתנערים ומתפתחים ביחד. במרחבי יבשת חדשה – מסגרת ומזיגה מיוחדות לזמנן ולמקומן ובלתי חוזרות. על רקע זה צמח וגדל. מקוריותו היא קודם כל ביניקתו מן המקורות. מן התנ"ך מוליך הדרך לספרות-הקודש שבימי-הביניים, ספרי מחקר ומסתורין בעיקר, שהשפיעו על צירופי לשון ומחשבה שלו. ואשר למקורות שירה מפורשת יניקתו מראשיה, למן בן-גבירול ועד ביאליק. ובמקביל לכך הקשר הבלתי-אמצעי אל השירה הגדולה שבלשון האנגלית – שגם היא, בעצם, מוצאה מן התנ"ך – והשרשרת היא למן מילטון עד פראנסיס תומפסון.

מארבעת היסודות של היהדות – עם וארץ, אמונה ולשון – הלשון היא למשורר דדן אמונה ואדמה כאחת. הימנונו ללשון העברית שיא-יצירה הוא לו, וייחודו נבלע בו ובוקע מתוכו. הלשון לא לבד כהווייה המתחדשת מדי יום ביומו לכל משורר-אמת, גם לא לבד כמגידת-עבר, עבר בראשיתי, לאומי ואנושי כאחד, לבן-הזמן המתפעל מעתיקותה ומנעוריה תמיד; לא-כל-שכן לחוקר ודורש אותם, אלא כהתגשמות בדמות אשה ואם של מידה אלוהית, בבחינת שבת-מלכתא או השכינה-עמנו, אשר האדם נכנע לה ואינו נלאה מלומר שבחה, יופייה, עושרה וגדולתה.
הכתבה הבאהחזרה לרשימההכתבה הקודמת